נטלי חסין- כתיבה, צילום, בימוי

במבט חטוף, דבר לא העיד.., זיו פנייה, חיוכה, הליכתה האיתנה, הגאווה שניכרה בכל הלך תנועתה, גאווה שלעתים הרתיעה, ולעתים עוררה השתהות. ובכל מחוותיה, ובכל תנועה בה, ניכרת האצילות שבה . במבט מקרוב גם לא ניכר, דבר לא העיד, תווי פנייה החזקות שהרבו לחייך, עיניה הסקרניות, גומות החן שבצבצו בפנייה כחסד לחן שבה, דבר לא העיד .   גם מכרייה, לא ידעו כיצד לשרטט תווי מתארה, נדמה היה כי יצרה אין ספור פרסונות, אין ספור סקיצות שונות בראשם של אנשים ובכל זאת תווי מתארה לא היו נהירים, משהו בה היה שונה, אך עם זאת, בלתי ניתן היה לסמן שוני .   יותר מכול הטרידה אותם התחושה, כי היא יודעת דבר מה, שלהם נסתר, הם הלכו אחריה, ספק מאמינים, ספק מוקסמים, ספק מוטרדים, הלכו אחריה בעיניים פקוחות מכורח התהייה. אך דבר לא העיד, גם לא טון קולה,, היה נדמה כי הוא בהיר וצלול כמים זורמים. גם לא המילים שבחרה בהן, יכלו להעיד,  היא להטטה בהם כמלאכת קסמים . לעתים בחרה במילים גבוהות, לעתים בחרה במילים נמוכות, לעתים חיברה ביניהן בחוט של קסם, ולעתים התעטפה בשתיקה. גם לבושה, מחלצות בגדייה וגם מצנפת יופייה, לא אמרו דבר ...